<h1>שו"ת הרשב"א ח"ג סימן רכ"ג</h1>
<h2>דף סד.</h2>
והשאלה השניה שאמרת שנשאלת אם החזיר מותר בהנאה. [כדין השבת] במה שהתרת ליקח אותו בחובו, חדא שהוא בעצמו אינו אסור בהנאה דבר תורה, ואפילו לעשות בו סחורה אלא מדבריהם, וצדי בהמה ועופות אסור לכוין מלאכתו לצוד הטמאים, אבל אם נזדמנו לו מותר בהן למוכרן, וכמו ששנינו [שביעית פ"ז מ"ד] צדי חיה ועופות ודגים שנזדמנו להן מינין טמאין מותרין למכרן. ועוד שהמקבל בחובן הרי הוא כמציל מידם, ואפילו בהמתן ואמכור יין נסך ואביא לך שהוא אסור [ע"ז ס"ד ע"א], אם לקבל בחובו ולהצילו מידן מותר. אבל מה שהארכת בזה ללא צורך באת לכלל טעות, שאמרת שאין גבי חזיר לא יאכל ולא תאכלו לא בפרשת ויהי ביום השמיני ולא במשנה תורה, והנה בפרשת ויהי ביום השמיני כתוב בתחילת הפרשה ובסופה לא תאכלו, בתחילת הפרשה כתיב [ויקרא י"א] אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה, ובסוף הפרשה כתיב [שם] ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא וגו' טמא הוא לכם, מבשרם לא תאכלו, וכן במשנה תורה בפרשת ראה [ויקרא י"ד] כתיב אך זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה וגו', ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא וגו' מבשרם לא תאכלו, אלא שהחזיר ושאר בהמות הטמאות וכן בעופות הטמאין והדגים הטמאים נאמר בהן [ויקרא י"א] לכם, ודרשינן בכלן לכם יהיו, וכמו שאמרו שם בפרק כל שעה [פסחים כ"ג ע"א] והא שרצים דרחמנא אמר שקץ הוא לא יאכל ותנן צדי חיה ועופות ודגים שנזדמנו להן מינין טמאין מותרין למוכרן, ואמרו שאני התם דקאמר קרא לכם שלכם יהא, הרי שכלל בזה כל שנאמר באותה פרשה לא תאכלו והתר הנאתן במה שנאמר לכם בחיה ועופות ודגים, לפיכך לא הוצרך להקשות בחזיר ובגמל ובשאר הנכללין באותה פרשה בכל אחד ואחד בפרט, שהקושיא הזאת כוללת כלן והתשובה כוללת היתר הנאת כלן. עוד ראיתי במה שכתבת דבר שאינו נראה לי, ואף כי אמרת שמצאת כן בתוספות בפרק מרובה [ב"ק פ"ב ע"ב] והוא שכתבת שאם אינו סוחר בדברים להעמדן ולמכרן לצורך אכילה אלא כדי לתקן בהם עורות וכיוצא בזה הרי אלו מותרין בסחורה כזו, וראיה מפורשת ממה שתירצו בירושלמי [שביעית פ"ז ה"א] בחמור וגמל דלמלאכתן הן עומדין, וזה נראה לי כשבוש, שכל שהוא מן הדברים שמגדל אותם אדם לאכילה כחזיר ושאר המינין האסורין בבהמה ובעוף שדרך בני אדם לגדלן כדי לאוכלן ושאין רובן עומדין לתשמישן, אסור לעשות בהן סחורה גזרה שמא יבא לאכול מהם כיון דמינן לאכילה הוא עומד, יצאו חמור וגמל שאין אדם מגדלן רובן לאכלן אלא למלאכתן, ותדע שאם אין אתה אומר כן צדי חיה עופות ודגים למה לא יצוד מהן לכתחלה לעשות מהן סחורה ולמכרן לעכו"ם שלא לאכילה, אלא שאין הדבר תלוי אלא במה שאין דרכן של בני אדם ואפילו העכו"ם לגדל רובן לאכילה אלא למלאכה כחמור וגמל, אבל המתגדלין ברובן לאכילה לא. ותמה אני אם התירו התוספות בענין זה שאמרת, אלא אולי בכענין שנפסד לאכילה ושאינן ראוי אפילו לעכו"ם אלא לעבד בהן את העורות, דכל שנפסד כל כך אין לחוש ולגזור משום אכילה, ואם אולי אמרו אפשר שכך אמרו.
